משפחות וחגים 

משפחות וחגים

פרופסור קלייר רבין

תרגום - ורד איל-סלדינגר

הנה שוב מגיעה עונת החגים ואיתה באות המשפחות להתארח. המושג "משפחה" נושא משמעות שונה לכל אדם. לבודדים בעלי המשפחות שאין בהן בעיות (יש כאלו?), המילה "משפחתי" מעוררות זיכרונות טובים ותחושות נעימות של שייכות, ביטחון, נוחות, מסורת, זיכרונות ילדות, המשכיות ותמיכה. אולם לרוב האנשים הנורמלים, עונת החגים מביאה איתה צלילים אפלים. ידוע לנו שהחגים יביאו איתם דברים טובים, סיפוק כלשהו של הצרכים הבסיסיים הללו, אבל גם עבודה רבה המלווה באכזבות, סיכסוכים, מאבקי כוח, ומתחים. נאמנויות ותיקוות גורמות לנו לנסות להעניק לילדינו לעתיד טוב משלנו. שנה אחר שנה, אנחנו מנסים ליצור עבורם זיכרונות ילדות שיעניקו משמעות לחייהם בעתיד. אולם לרבים מאיתנו, האכזבות והסיכסוכים גורמים לנתק, טינה, ונסיעות לחו"ל כדי להימנע מהמפגשים. סוכני הנסיעות עסוקים עד מעל הראש בניסיון להרחיק מכאן אנשים רבים.
הניגוד בין איך הדברים אמורים להיות לבין מצבם האמיתי גורם לכעסים וחילופי האשמות. האם ניתן לשנות זאת, או אולי מדובר בחלק מהחוויה השלמה?
כל משפחה היא סיפור אחר, ישות ייחודית עם גבולות משלה וחלוקה ברורה לאורחים ומארחים. משפחות אחדות מקפידות להתקיים כיחידות קטנות וסגורות, בעוד אחרות פתוחות לרווחה ומקבלות כל אדם, קרוב או רחוק. לכל משפחה יש מסורת לחגוג את הסדר וכללים שקובעים מי מתארח אצל מי ומתי. אולם משפחות הן גם ישויות במצב שינוי תמידי, עם אנשים שעוזבים ואחרים שמצטרפים לגרעין הבסיסי, ומאתגרים את האחדות ואת כללי המשפחה. הכללים הללו ברובם אינם כתובים, אלא אמורים לפעול אוטומטית. סבבי האירוח, לכן, אמורים להיות ברורים פחות או יותר מראש. אולם מכיוון שהרכבי המשפחות משתנים כל הזמן, כל חג מביא איתו אתגרים חדשים, אם לא משברים חדשים. משפחות מקיימות מסורות וטקסים קבועים כדי ליצור תחושת ביטחון, אבל המסורות האלו משתנות חדשות לבקרים וכך נוצרים מצבים עמוסים מתחים ובעיות. כך קורה שחגים משפחתיים כמו הפסח - ובעיקר ליל הסדר - פתוחים לפרשנות לגבי מי יכול להיות חלק מהמעגל, מי ממונה, תורו של מי לארח, מי הולך לאן ועם מי, ומי לא יוזמן. אולם, כמו בקשרים האינטימיים שלנו, רובנו בסופו של דבר לא מוכנים להתמודד עם הצדדים הפחות נעימים של המפגשים המשפחתיים. אין לנו כלים לייצר את ההרמוניה המיוחלת והבלתי-מושגת. לרובנו נדמה גם שהדברים עובדים טוב יותר במשפחות אחרות, והדבר רק מוסיף תיסכולים על הקשיים , אבל אנחנו ממעטים לשוחח על הצדדים האפלים של חיי המשפחה.
נורה וצור נשואים מזה חמש שנים, וכל אחד מהם נאמן מאוד למשפחתו המקורית, אולם כל משפחה מתנהלת על פי כללים אחרים. משפחתה של נורה באה מעיראק ולכן בחגים המרכזיים, נפגש כל "השבט." צור בא ממשפחה של ניצולי שואה, לכן המפגשים שם קטנים ואינטימיים. ה"חמולה" של נורה לא באמת מנהלת מעקב אחר מי ארח את מי ומתי משום שהאירועים המשפחתיים מרובים כל כך. לעומת זאת, הקבוצה הקטנה של צור מנהלת חשבונות נוקשים וברורים על פיהם ניקבע מי מארח בליל הסדר ומי אמור להיות אורח. מאחר ונורה וצור שניהם הילדים הראשונים שהתחתנו במשפחה הגרעינית שלהם, לשני זוגות ההורים חשוב לארח אותם אצלם. הזוג הצעיר הוא מעין חיל חלוץ לפני המחנה, ובא להתוות את הדרך לזוגות צעירים לעתיד, כשיצטרפו אנשים חדשים למשפחות. שני זוגות ההורים רוצים לדעת: איבדנו בת או זכינו בבן (או להפך)? ההורים של נורה מצפים ממנה להישאר מעורבת בחיי המשפחה, אולם מכירים את נושא ההצטרפות והתרחבות המשפחה באמצעות הילדים. מבחינתם, זה בסדר גמור שנורה תעשה את החג במחיצת הוריו של צור, אבל אז, הם סבורים, ההורים של צור אמורים להזמין גם אותם. ההורים של צור מצידם מעוניינים להמשיך את מסורת החוג המצומצם. הם רוצים מאוד שצור ואישתו הטרייה יחגגו איתם, אבל לא באמת מעוניינים להזמין אנשים נוספים. הם עצמם הוזמנו והלכו לליל הסדר אצל הוריה של נורה בשנה שחלפה, אבל הרגישו שם כמו זרים לא רצויים במיוחד והחליטו שלא לחזור על החוויה.
ברוב המשפחות, רגשות כואבים לא עולים על סדר היום, אלא תוססים בשקט ברקע. הם מצטברים, מעולם לא נפתרים באמת, ויוצרים מצב בו כל אירוע משפחתי נוסף נבחן בשבע עיניים חשדניות, דואגות ומתוחות. במקרה של צור ונורה, התחושות הקשות מוגברות משום שלזוג הצעיר נולד זה עתה ילד ראשון - הנכד הראשון של שני זוגות ההורים. כל זוג סבים כזה מצפה בליבו לארח את השלושה בליל הסדר הקרוב. כשנפתח הנושא לדיון, תחושת הפגיעה שחוו ההורים של צור אצל הוריה של נורה עלתה על פני השטח וצור גילה שהוריו נוקשים בנושא כפי שמעולם לא היו ביחס לקשרי המשפחה. בעבר, הכל היה בסדר מבחינתם, אבל לפתע הוא מצא את עצמו חשוף ללחצים גלויים, תחושות אשמה, ומתחים. צור לא ידע כיצד לפתור את הדילמה ורק מצא את עצמו שוקע בריב עם נורה, האדם היחיד שהיה מוכן לפתוח את הנושא בגלוי.
מתחים דומים מתחוללים סביב אירועים משפחתיים כמו חתונות, אולם עונת החגים מביאה את כל החומרים לנקודת רתיחה, בעיקר אם משברים מהעבר נותרו לא פתורים. בנוסף לכך, השינויים שעוברת כל משפחה מוסיפים בעיות חדשות. הוריו של צור נשאו בליבם כאבים ישנים, שעסקו בעיקר באובדן שחוו בעקבות השואה, אולם הנושא מעולם לא דובר בגלוי. כאשר הודיע להם צור שהוא הולך לליל הסדר להורים של נורה, האכזבה שחשו הוריו כאשר התארחו הם שם צצה ועלתה, מתוגברת על ידי הכאב הלא-מודע שלהם מהעבר. שני זוגות הסבים של צור איבדו רבים מבני משפחתם הקרובה ונפגעו עמוקות ממה שהם חוו כ"בגידה" של צור במשפחה ובאמונם. הוא קיבל מידיהם את תפקיד הבן הבכור ואמור היה להמשיך את הקו, אולם החלטתו נראתה להם כהתחמקות מאחריות וחוסר כבוד לבני המשפחה שניספו.
אירועים משפחתיים אמורים להיות טקסים צפויים וידועים מראש. אנחנו רוצים לסמוך עליהם שיספקו לנו תחושת יציבות. אנחנו לא באמת יודעים כיצד להתמודד עם הגילוי שמדובר באירועים ריגשיים מאוד ולכן חסרי יציבות. במקום לספק לנו עוגנים בעולם של שינויים, הם הופכים להיות עצמם מוקדי רעש שגורמים לשינויים להופיע בעוצמה רבה עוד יותר מהרגיל. הדרכים להתמודד עם השינויים האלו ועם החרדות שהם גורמים רבות ושנות. במשפחה של צור, כשאתה כועס אתה מתנתק. אביו, הדמות המרכזית במשפחה, ניתק קשרים עם רבים מבני המשפחה המורחבת שלו כשהם גילו, לדעתו, חוסר נאמנות למשפחה. הוא נקט באותה שיטה כדי להתגבר על בעיות במשפחה הקטנה. לא מפתיע, לכן, שצור הציע התנתקות כדרך להתמודד עם הקושי בו מצא את עצמו הזוג הצעיר: הוא הציע לנורה לנסוע לחו"ל עם התינוק. הרעיון הדהים את נורה. היא רגילה לטפל בבעיות בצורה אחרת. במקום לקחת מרחק, המשפחה שלה לימדה אותה מעורבות יתר, שבעיניו של צור נראתה כחדירה עמוקה מדי לפרטיות. היא הציעה לנסות לשמח את כולם. בשלב ראשון, היא ניסתה לשכנע את הוריו של צור לערוך סדר שני, שאליו הם יבואו. כשנכשל הרעיון היצירתי הזה, היא ניסתה לשכנע את הוריה לבוא להורים של צור לליל הסדר. כישלון גם כאן גרם לה לנסות לפתור לכולם את הבעיות ולהזמין את כולם אליה הביתה. אחרי עשרות שיחות טלפון והתייעצויות, כולם קיבלו את הרעיון, אבל אז התברר לצור ונועה שהדבר מטיל עליהם עומס עצום. התברר להם שהם אמורים לארח כמויות גדולות של אנשים למרות שיש להם תינוק קטן בבית. בנוסף לכך, עלו שאלות מטרידות נוספות, כגון: מי ינחה את ליל הסדר? על פי איזו מסורת הוא ינוהל? במילים אחרות, הניסיון לרצות את כולם מבלי לשקול את הקושי שמביאים איתם החגים גרם לזוג הצעיר ליצור תקדים שעלול לגרום למתחים חדשים בעתיד. מה יקרה מעתה והלאה? הם יערכו את ליל הסדר אצלם כל שנה? האם ימשיכו לנסות לספק את כולם, או שבסופו של דבר יימאס להם מהצורך לרצות את כולם ופשוט באמת ייסעו לחו"ל, וייפגעו בכולם?
התשובה טמונה בשאלה עד כמה כבדים וסימליים החגים עבור המשפחה שלנו, ובידיעה שכדי שהדברים יזרמו בצורה חלקה, עלינו להסכים לקבל את השינויים שמתחוללים. עלינו ללמוד להתאים את התיקשורת שלנו ולשוחח על משמעות החגים עבורנו ועבור משפחתנו. אחת הבעיות המרכזיות היא, שלמרות העובדה שהחגים הם אירוע חשוב ומרכזי בחיי המשפחה, הפיתרונות בסופו של דבר חייבים להיות מעשיים. במילים אחרות, למרות שליל הסדר היה חשוב מאוד לצור, לנורה, ולהורי שני הצדדים, לא היתה לאיש היכולת לשוחח בגלוי על המשמעויות העמוקות יותר של האירוע לחיי המשפחה. לכן, במקום להסביר זה לזו את משמעות החג, נורה וצור מצאו את עצמם רבים סביב השאלה, מי ילך למי, במקום לפתור את הבעיה האמיתית ניסו רק למצוא פיתרונות מעשיים.
אין שום בעיה עם פיתרונות מעשיים. בסופו של דבר, כולנו נחגוג את החג ונמצא את דרכנו במבוך הדרישות והצרכים המשפחתיים השונים. אולם אם לא נדבר בגלוי על המשמעות האמיתית, כמו צור ונורה, ניצור לעצמנו שורה של בעיות עתידיות. החגים יחזרו גם בשנה הבאה, ואיתם כל הבעיות הקודמות, פלוס עוד כמה חדשות. אילו היו בני הזוג משוחחים על המשמעות העמוקה של החג, הם היו מסוגלים למצוא פיתרון נבון יותר מאשר פשוט להעמיס את כל התיק על כתפיהם. בשיחה עמוקה, צור יכול היה לדבר על חוויית החג במשפחה שלו, על המחיר ששילם בגלל הנתקים בתיקשורת שם, ועל תיקוותו ליצור תיקשורת גלויה יותר בין בני משפחתו. נורה יכולה היתה לספר על הלחצים הפנימיים שחשה, על הצורך לרצות אחרים, ועל כך שהיא זקוקה לתמיכתו של צור בניסיון שלה לגלות מה היא באמת רוצה. אם לא נמצא את היכולת לדבר על המשמעויות הסימליות של החגים עבורנו, נמשיך להעמיס את המיטענים הריגשיים שלנו, שנוצרו בשנים הקודמות, גם על משפחות חדשות שנוצרות במסגרת המשפחה המורחבת